עמנואל יפה


עמנואל יפה נולד בה' בסיוון תרע"א, ‏1.6.1911 בקובנה שבליטא. ב- ‏1913,
בהיותו כבן שנתיים עלה עם הוריו לארץ שהתיישבו ברחובות שם שימש
אביו מנהל בית הספר "העממי". מאוחר יותר עברה המשפחה לירושלים.
עמנואל יפה סיים בה את לימודיו בגימנסיה העברית, את לימודיו בבית
המדרש למורים בבית הכרם ואת לימודיו באוניברסיטה העברית בה
הוסמך בחינוך ובפסיכולוגיה. שנים אחדות שימש כמורה חיצון
באוניברסיטה העברית בחוג למינהל חינוכי.

את עבודתו החינוכית התחיל בתש"א כמורה בכיתות היסוד של בית הספר
הריאלי בחיפה. במהלך עבודתו ניהל את כיתות היסוד של בית הספר הזה
וריכז בו את סניפיו; הוא שימש כמדריך פדגוגי בבית המדרש למורים
שליד בית הספר הריאלי, מורה וסגן מנהל בית המדרש למורים בחיפה,
מפקח על בתי המדרש למורים ועוזר למנהל המחלקה להכשרת מורים
ולהשתלמותם במשרד החינוך והתרבות. ב- ‏1960 נתמנה מנהל המחלקה
להכשרת מורים ולהשתלמותם ולאחר כעשר שנים למנהל האגף להכשרת
מורים ולהשתלמותם וסגן המנהל הכללי של המשרד. בתשל"ז נתמנה
עמנואל יפה יו"ר המזכירות הפדגוגית למערכת החינוך, תפקיד אותו מילא
עד פטירתו.

במסגרת עבודתו בהכשרת מורים ריכז בתשכ"ב את "הוועדה הציבורית
לבעיות הכשרת המורים" (ועדת דושקין) שהחליטה על הרפורמה במבנה
המוסדות להכשרת מורים והעמדתם על שלוש שנות לימוד ואת הוועדות
שמונו לעניין זה ומאוחר יותר, בתשל"ב, היה יו"ר הוועדה שבדקה וקבעה
את ההנחיות לארגונם, ניהולם והפעלתם של המוסדות להכשרת מורים
וגננות. השקפתו על שאלות הכשרת המורים בישראל רוכזה בחוברת "על
מחנכים וחינוכם" שהופיעה בתשל"ז. בתפקידו כיו"ר המזכירות הפדגוגית
פעל להצבתה כגורם הפדגוגי המרכזי במשרד החינוך וליכודה לגוף אחד,
יזם את "שנת הבר-מצווה" ואת "הפתיחה היהודית לשנת הלימודים".

את תפיסתו ביחס לתפקידו המחנך של בית הספר היסודי ביטא במשפטים
אלה:

"במה נצייד את התלמיד המסיים את בית הספר? אתחיל ברשימה חלקית
של "פריטי ציוד" שראוי לצייד בהם את התלמיד. תכליתה של רשימה זו
היא להבליט באמצעותה את המשימות החינוכיות של בית הספר היסודי
ואת ההתכוונות, שצריכה להיות בו, בכל פעולה שהיא, בכל לימוד שהוא,
בכל שעה שהיא, ליעדים ולהישגים חינוכיים... והרי הרשימה:
בוגר בית הספר היסודי יהיה מחונך לחיות בחברה, כלומר
מאומן בעזרה הדדית - לעזור, לרצות לעזור, ולדעת להיעזר
בצוות קטן ובקבוצה גדולה;
.1
בוגר בית הספר היסודי יהיה "פתוח" לזולתו ולתרבויות
אחרות, מוכן "לצאת את הזולת", מחונך לסובלנות, "להליכה
בדרכי נועם" ולהתחשבות בזולת;
.2
בוגר בית הספר היסודי יתחנך בתרבות של כיבוד אב ואם, זקן
ו"נכבד", בתרבות של כיבוד החוק ושל שמירת טוהר המידות,
של אחריות אישית וציבורית;
.3
בוגר בית הספר היסודי יתרגל לשירות ולהתנדבות אישית
ויהיה נכון לתבוע מעצמו לא פחות מאשר מזולתו או מן
השלטונות ומן הציבור. בין השאר, יחוש את עצמו אחראי
לסביבתו ויתנהג בהתאם לכך;
.4
בוגר בית הספר היסודי (הממלכתי העברי; לא ניסחתי את
דבריי לבית הספר הממלכתי דתי או הערבי או הדרוזי) ילמד
לדעת מהי יהדותו ומהי ישראליותו או ציונותו ומה אלה
מחייבות אותו למעשה - למעשים גדולים ולמעשים של יום
יום;
.5
בוגר בית הספר היסודי יתרגל לתת את דעתו לקטנות,
להקפיד על פרטים, לקיים את דברו בדיוק ולשמור על ניקיון
וסדר;
.6
בוגר בית הספר היסודי יכיר את תרבותם של "שכנינו" יכבד
את מנהגיהם, יידע לדבר בלשונם ולחיות עימהם;
.7
בוגר בית הספר היסודי (כל בוגר!) לא יסיים את לימודיו בבית
הספר, בלי שהשיג הישגים מזעריים בכל תחומי הלימוד ובלי
"לפרוש כנפיים" בתחומים לימודיים מסוימים מכל אלה,
שהוא נוטה אליהם;
.8
ולאחרונה: בוגר בית הספר היסודי יתרגל לעבוד עבודת
כפיים, עבודה גופנית, ולא להתבייש בה."
.9

עמנואל יפה פעל בתנועת הצופים ושנים אחדות ערך את ביטאוניה, עסק
במוסיקה וחיבר נעימות, פרסם ספרי ילדים, ספרים בהוראת החשבון,
מאמרים בשאלות הכשרת המורים והשתלמותם, ארגון ומינהל בחינוך וכן
בשאלות הוראה וחינוך בבית הספר היסודי ובכלל זה בענייני הכתב
והמחברת. מבחר מכתביו כונס ונערך, לאחר מותו, על ידי ד"ר חיים
אורמיאן בספר: עמנואל יפה - במעגלי חינוך, בהוצאת משרד החינוך,
המזכירות הפדגוגית והאגף להכשרת עובדי הוראה ולהשתלמותם,
ירושלים, תשרי תש"ם, אוקטובר ‏1979. שמו הונצח בבית הספר לעובדי
הוראה בכירים על-שם עמנואל יפה בירושלים.

עמנואל יפה נפטר בכ"ה בשבט תשל"ח, ‏2.2.1978 ונטמן בירושלים.