שכר לימוד מדורג
בסיוון תשט"ז, יוני 1956 מינה זלמן ארן, שר החינוך והתרבות את
"ועדת
צלטנר" לבחון את פרשת בית הספר התיכון בישראל ובכלל זה את שאלת
הבעלות וההחזקה של בית ספר זה. בדו"ח שהוגש לאחר כשנה נקבע בין
היתר כי יש להבטיח לכל ילד בעל יכולת אינטלקטואלית את המשך
לימודיו בבית ספר תיכון על ידי התאמת שכר הלימוד לאפשרויות
הכלכליות של הוריו (שכר לימוד מדורג - שכל"ם) וכי יש לתת תשומת לב
מיוחדת לילדי העולים שמסיבות סוציאליות נמנע מהם לפתח את
כשרונותיהם. להשגת מדיניות זו נקבע כי הכנסות בתי הספר צריכות
להתבסס על שכר לימוד המשולם על ידי ההורים (כ- %60 - %50) והשאר
על מקורות הרשות המקומית ומשרד החינוך והתרבות; שכר הלימוד
ישולם על-ידי ההורים באופן הדרגתי לפי הכנסתם וכי ראוי ליהנות
מהשתתפות הממשלה והרשות המקומית. תלמיד שהגיע לנורמה שתיקבע
מראש על ידי מוסדות מוסמכים, בהתאם לרמת הלימודים, בהתחשב עם
הנסיבות המקומיות ועם המגמות בבית הספר התיכון.
ברוח מסקנות "ועדת צלטנר" הונהג בשנת הלימודים תשי"ח הסדר "שכר
לימוד מדורג" לתלמידים הלומדים בכיתות ט' בבתי הספר התיכוניים,
שבפיקוח משרד החינוך והתרבות לפיו הורים שיימצאו ראויים לכך
ישלמו שכר לימוד לפי מצבם הכלכלי, מתוך הנחה שכלל ההורים ישלמו
%60 משכר הלימוד המלא. לשם כך נקבעו 8 דרגות "שכר למוד מדורג
"שכל"ם") : דרגה א' - הגבוהה ביותר לבעלי הכנסה חודשית ברוטו של
450 ל"י ומעלה ודרגה ח' -הנמוכה, לבעלי הכנסה חודשית ברוטו של 149
ל"י ומטה. לחישוב דרגות אלה נקבעו נקודות זכות ונקודות חובה. נקודות
הזכות ניתנו בשל בן או בת בבית או בשירות צבאי עד גיל 20, נתמך
הסמוך
על שולחן המשפחה, עליית המשפחה לארץ תוך השנתיים האחרונות,
תנאים מיוחדים כגון: נכות, מחלה ממושכת, אב חורג המשלם את שכר
הלימוד, משפחה שכולה ממלחמת השחרור; נקודות החובה נקבעו על פי
רכוש המשפחה וכל חדר בדירת המשפחה מעל למספר הנפשות. הסמכות
לקביעת דרגת השכל"ם הוטלה על ועדות מיוחדות, שמונו על-ידי הרשויות
המקומיות. כן מונו על ידי הרשויות המקומיות ועדות ערעורים לטיפול
בערעורי הורים על החלטות ועדות השיבוץ.
תלמיד שנמצא זכאי ליהנות משכר לימוד מדורג יכול היה ליהנות מכך אם
למד בבית ספר תיכון בעיר מגוריו. תלמיד שבעיר מגוריו לא היה בית ספר
תיכון, הורשה ללמוד בכל בית ספר תיכון עיוני שבפיקוח משרד החינוך
והתרבות, מבלי שתיפגע זכותו ליהנות משכר לימוד מדורג. אם רצה
התלמיד ללמוד בבית ספר מחוץ לעיר מגוריו משום שסוג בית הספר
הנמצא בעירו לא סיפק את רצונו -או משום שרצה להמשיך את לימודיו
בבית ספר חקלאי-תיכוני או מקצועי-תיכוני - שהיו אותם ימים בטיפולם
של משרד החקלאות ומשרד העבודה - חייב היה לקבל לכך רשות
מהמחלקה לחינוך תיכון במשרד החינוך והתרבות. מאוחר יותר הורחב
הסדר שכל"ם גם על תלמידי כיתות נוספות ובתשכ"א הוא הקיף את ארבע
כיתות בית הספר העל יסודי. תלמידים עולים ובני עדות המזרח, שלא
הצליחו עד סיום לימודיהם בבית הספר היסודי להסתגל לרמת הדרישות
הנדרשת, זוכו השכר לימוד על יסוד הישגים מצומצמים יותר ("נורמה ב').
הסדר השכל"ם הורחב בתשכ"ג גם על תלמידי בתי הספר המקצועיים
והחקלאיים, ללא קשר אם עמדו בסקר, וזאת על מנת לעודד לימודים
במוסדות אל.
במחצית שנות הששים נהנו מהסדרי שכל"ם או משחרור מלא משכר
הלימוד כ- %90 מכלל תלמידי החינוך העל יסודי.
