שיקולים בקביעת תכנית הלימודים בתנ"ך
בישיבות
הוועדה לעיבוד תכניות בשביל בתי-הספר העממיים הכלליים אשר
נקראה
על-ידי ועד החינוך בהשתתפות מרכז המורים ביפו, בכ"ו-כ"ט אייר ובח'
סיוון
תר"פ, נדונו שיקולים שונים בקביעת תכנית הלימודים בתנ"ך על ייסוד
"נייר
עמדה" שהגיש
יוסף אוזרקובסקי (עזריהו) . להלן
קטעים מפרוטוקול הדיון:
חיים אריה זוטא טען כי יש "להרבות דווקא בלימודי היהדות: התנ"ך,
התלמוד,
האגדה והתפילה. ואם אין די זמן יצמצמו בלימודים אחרים. הריכוז צריך
להיות
רק בלימודינו אנו, כי הם נפש העם, יצירתו שהשפיעה על רוחו במשך כל
הדורות.
לא נכונה היא הדעה שלימוד התלמוד בבית הספר העממי מטמטם את מוח
הילדים. כולנו למדנו את התלמוד וכולנו יודעים כי לא לטמטום הוא מביא כי
אם
להיפך, לידיחריפות השכל. אם יש מגרעות בלימוד התלמוד אשמה השיטה,
ועלינו
למצוא את השיטה הכי נוחה ומתאימה ללימוד זה אשר ברכה בו לרוח עמנו".
הד"ר חיים בוגרשוב השיב כי "אסור לנו לגדל דור של עמי ארצות. עלינו לפתוח
לפני
תלמידינו את שערי ספרותנו מכל הדורות. הכריסטומתיות הן-הן המטמטמות את
המוח ואינן נותנות כלום לתלמידינו. כל סיפורי הבדים מיותרים. השירים
שבהם
מפטמים את ילדינו ושהם קוראים אותם בלי הבנה הם קשים מסיפורי התורה
במקורם.
הידיעות בבית הספר משתכחות, כל ה"מנדלים" נשכחו והתורה לא תישכח
מישראל". זוטא הגיב כי "בטרם שנעשה את המהפכה בבית הספר שלנו כפי
שדורשים הקיצוניים, צריכה להיעשות מהפכה גמורה בכל חיינו, אבל עד שזו
נעשתה,
חלילה לנו מהוציא מבית הספר את היקר לעם". ד"ר יהודה מהרש"ק לא הסכים
עם הצעת יוסף אוזרקובסקי להוציא את לימודי התורה והנביאים הראשונים
מבית
הספר היסודי ולהסתפק בסיפורי המקרא "אבל איך אפשר שילד יגמור את בית
הספר ואת התורה לא ראה"? לדעת בוגרצ'וב ידע התלמיד "רק את תוכן התנ"ך
ולא את צורתו. אם לא יהיה למדן, יהיה לכל הפחות הספר קניינו, ידע את
השמות
ספרי התנ"ך והלא גם הניסיון מראה, שלימוד התורה על פי המקור עולה יפה
וגם
מספיקים לעבור עד שנת הלימוד החמישית גם את הנביאים הראשונים". זוטא
טען כי "יד המרצה (אוזרקובסקי) הייתה צריכה לרעוד בשעה שמחק את התורה
מהתכנית. וכי אפשר להסתפק רק בספר "דברים", ומה עם "קדושים", "בהר"
"בחוקותי" וכו', הכי פחות חשובים הם? ומדוע לא ללמד על דבר הקורבנות,
שהם
הקולטורה העתיקה של העם? לימוד התורה כולה ובמקורה צריכה לתפוס מקום
חשוב בבית הספר בכל שנות הלימוד. התלמידים צריכים לחזור עליה פעמים
אחדות ולעבור במשך שנות לימודיהם על התנ"ך כולו. העם יאהב את בית הספר
שבו ילמדו בניו את התנ"ך. כמו-כן אי אפשר להסתפק רק בלימודי המשנה כפי
שמציעים אחדים. דרושה דווקא החריפות, דווקא ה"בוהן".
רוב הדורשים את לימוד התנ"ך רק במקורו נימקו את דעתם בעד ההשמטות
בלימוד התורה והנביאים, בכך שאי אפשר להספיק ללמד את התנ"ך כולו. הם
הצביעו על העובדה שגם "בחדר" לא למדו ואין לומדים את כל התנ"ך. אפילו
בלימוד התורה הסתפקו בפרשה הראשונה של כל "סידרה" (נח פינס). אחדים
הציעו
ללמד בשנים הראשונות את התורה והנביאים הראשונים בדילוגים, ובשנים
האחרונות לחזור על הספרים האלה כסדרם, כי רק לאחר שהשיג התלמיד מדרגה
ידועה של התפתחות אפשר יהיה לדלל את העושר הרב שיש בספרים האלה להבנת
תורת היהדות, חיי העם הקדמונים וטבע הארץ (הד"ר יצחק אפשטין).
כנגד זה טענו האחרים כי לו אפשר היה להקדיש די זמן ללימוד התנ"ך עד שניתן
היה
לעבור על כל החומר באופן רצוי במשך שנות הלימוד, בוודאי שלא היינו
צריכים
להשתמש בסיפורי המקרא במקום המקור, אבל האפשרות הזאת איננה. אם נכניס
אל התכנית את התנ"ך כולו במקורו, יצטרכו המורים לזלזל בעיבוד החומר
ולעבור
עליו באופן שיטחי, כמו שזה נהוג לרוב עתה, ויצא השכר בהפסד הגדול , כי
הלימוד
הזה לא יעשיר את נפש הילדים, לא ישרה עליהם את אותה הרוח שאנו רוצים
בה.
יישאר רק לימוד מלים וקריאה בלבד. השמטות במקור אפשריות רק בנביאים
האחרונים ובכתובים אבל לא בחלק הסיפורי, כי שם המאורעות קשורים זה-בזה
ועל
ידי דילוגים יאבד לרוב החוט המקשר אותם; לא-כן הספר סיפורי המקרא: הוא
מוסר את סיפורי התורה וכו' בהקשר בהשאירו את שפת המקור ורוחו בלי
שינויים.
לחזור על כל התורה ועל הנביאים הראשונים בשנים האחרונות הוא בוודאי רצוי
אבל
לזה לא יספיק לנו הזמן (יוסף אוזרקובסקי, היו"ר).